‘ ‘ ‘ ‘ 
קרובים, חברים, אוהבים ואהובים, אימא אהובה,

ניסיתי לחשוב מה אפשר לומר אחרי לכתה של אישה כמוך. אם ×”×™×” דבר אחד משותף שאמרו לי עלייך בתקופה האחרונה ×–×” שאין מילים לתאר אותך. איך אפשר לתאר אדם ×›×–×”? איזו עוצמה מרוכזת בגוף ×›×” קטן! איזה עוגן יכול להיות אדם במשקל 50 ק”×’ לאנשים ×›×” רבים! כמה נתינה יכולה לנבוע מאישה קטנה אחת! ×–×” לא יכול להיות.

אני לא מכיר מישהו שמרגיש שהוא יכול למלא את הנעליים שאימא משאירה אחריה. אישה בגובה מטר וחצי עם נעליים במידה 99. אין דברים כאלה. אבל זה מה שהיא הייתה. נס מהלך, אם תרצו.
אימא לא הפסיקה לטפל בכולם עד הרגע האחרון.’  ‘תצלם אותי’, היא ביקשה כשהיא נפרדה ממני. ‘אני רוצה שכולם יראו כמה שאני שמחה ושטוב לי’. היא דאגה, שחס וחלילה מישהו לא יצטער על מותה.
אמנם לא הייתה לי מצלמה, אבל צילמתי אותה בעיניי רוחי ואני רואה אותה גם עכשיו כמו שהייתה ‘“ שלווה, נינוחה ואף מחוייכת. בשלב שאליו הגענו, ×–×” באמת מה שהיא רצתה והיא הייתה שלמה עם בוא הסוף.

אבל לא להצטער על לכתה של אישה כזאת זה פשוט בלתי אפשרי. נאמר שבכל דור ישנם אנשים מיוחדים, צדיקים סמויים מן העין, שבזכותם מתקיים העולם כולו, צדיקי יסוד עולם. אימא הייתה צדיקה סמויה שכזו. אישה שעולמה הפנימי מלא בדאגה לאחר, אישה שהעצמי שלה מוקדש לזולת. כמה טוב הפיצה האישה הזו בעולם! איך לא נצטער על כך שהנר הזה כבה?

לצד הנתינה, הייתה המשפחה ערך עליון בחייה של אימא והיא הייתה המלכה הגדולה של המשפחה. מלכותה לא באה לידי ביטוי בלבוש מלכותי. היא הכי אהבה את בגדיה המהוהים, וכשהיא קנתה בגד זה היה אירוע. היא גם לא דרשה גינוני נימוס וכבוד. להיפך, היא הייתה מלכה שידעה גם לספוג ולמחול על כבודה, להכיל ולקבל. אימא הייתה מלכה שרואה במלכות אחריות כבדה. היא הייתה אוזן קשבת לכל אחד, ולקחה כל בעיה בצורה הכי אישית שאפשר. איזו מלכה! איך לא נצטער על הסתלקותה?

אבל אימא לא רצתה שנצטער והשלימה עם בוא הסוף. אז גם אם לא אוכל לעמוד בסטנדרט הגבוה שלה, אני מנסה לזכור את החצי המלא של הכוס.

אימא ×—×™×” חיים מלאים ‘“ מלאים בשנים, מלאים בעשייה, מלאים בערכים, מלאים במשמעות. בחיים הללו היא זכתה ליהנות מפירות מעשיה בכל התחומים: המשפחה, העבודה, העשייה למען הזולת.
היא גידלה משפחה לתפארת וזכתה ליהנות מבנים טובים, כלות אוהבות ומנכדים ונכדות מקסימים. מסורת המפגשים המשפחתיים ארוכת השנים תמיד הסבה לה נחת רב.

היא חיה בזוגיות מלאת אהבה עם אדם מיוחד בפני עצמו. החיבור הזה, באש ובמים, בין שני האנשים השונים כמו שמן ומים, היה מופלא. הם השכילו להפוך את ההבדלים הללו להשלמה, והיו צוות, שותפים, חברים, הורים ואהובים, הכל במקשה אחת. אישית, אני מרגיש שזכיתי בלוטו של ההורים. שהייתה לי הזכות לגדול על ברכיהם של שני האנשים הכל-כך שונים וכל-כך מדהימים האלה. עבורי הם כמו סולם שרגליו על הקרקע וראשו בשמים.

בהקשר זה, איך אפשר שלא לציין את מסירות הנפש שבה אימא טיפלה באבא, בעודה הולכת בעצמה לטיפולי כימותרפיה. וחס וחלילה שתרשה לי לקחת אותה. תחסוך את הזמן שלך, היא הייתה אומרת לי בחצי צחוק, אתה עוד תזדקק לו כשאהיה במצב יותר גרוע. גם כשאבא היה מוגבל מאוד, היא סירבה לקבל עזרה ולקחה על עצמה את הטיפול בו, תוך הקרבה עצמית של ממש. היא לא ראתה כיצד התמסרותה פוגעת בה, ואולי כן ראתה, אבל זה לא עניין אותה. לטפל באבא היה מעל הכול.

בתחום המקצועי, אימא שירתה במסירות אלפי חולים באחת המחלקות הקשות ביותר בבילינסון, עור ורדיולוגיה, ולאחר מכן במשען, בתחום קשה אחר של הגריאטריה הסיעודית. כאחות, אימא שילבה מקצועיות ושיטתיות עם המרכיב החשוב מכל ‘“ אנושיות. בכל מקום היא הצטיינה בעבודתה, שימשה כאחות אחראית והיוותה דוגמא ×—×™×” לדור חדש של אחיות.

גם כקוסמטיקאית היא שירתה אלפים – נשים, גברים וגם כאלה שלא ברור. גם בתחום ×–×” אימא לא הסתפקה בפן הטכני ותמיד הביעה התעניינות אמיתית במטופל ובחייו. מטופלות רבות שמרו עם אימא על קשר זמן רב לאחר סיום הטיפולים והוקירו את כל מה שקיבלו ממנה. אני רוצה לציין שאימא מעולם לא גבתה כסף על שירותים פסיכולוגיים מלקוחותיה, למרות שבתור ילד לעיתים ×”×™×” נדמה לי שזה העיקר ואילו הוצאת שערות ×–×” רק משהו שעושים תוך כדי תרפיה או ייעוץ.

כשעבדה פחות היא מילאה את זמנה בעשייה למען אחרים במסגרות שונות ‘“ בטרמפיאדה למען החיילים, במועדון לקשיש ועוד. אבל מבחינתה, חיים פירושם נתינה והיא לא הייתה צריכה מסגרות מסודרות כדי לחפש הזדמנויות לעזור. כל ביקור בבית החולים, לצורך טיפול או בדיקה, ×”×™×” משולב בעזרה למישהו. מישהו רוצה כוס מים, השכנה לחדר חוששת מהניתוח של מחר. לכל אחד היא נתנה כפי יכולתה. פעם, כשמצאה צרור מפתחות ברחוב, היא הסתובבה בין העוברים והשבים ושאלה אם מישהו איבד אותם. תמהונית? ממש לא. יוצאת דופן? אין ספק.

השנים האחרונות של חייה לא היו קלות. האבחון של אימא, ההלם שבעקבותיו, הטיפולים. וכמעט מיד לאחר מכן, האיבחון של אבא והטיפול בו עד יומו האחרון.
לכן אני שמח, וגם היא שמחה, שלא הכול נגמר באותו לילה נורא שבו אבא נפטר בו בזמן שאימא אושפזה עם כאבי תופת בגב.
מאז פטירתו של אבי ועד היום חלפו יותר משנתיים. במהלך השנים האלה, היו לאימא הרבה רגעים של אושר. היו אירועים גרנדיוזיים: הופעתה על במת ההיסטוריה של הנכדה הקטנה ליה, הידועה בשם לולי ואשר מילאה את ×—×™×™ כולנו באור.’  חגיגת יום הולדת 80 נפלאה עם בני השבט המורחב, כולל 80 הרמות כיסא + אחת לשנה הבאה. אבל בעיקר היו לאימא בשנתיים ומשהו האלה הרבה רגעי הנאה קטנים – תקופות בהן הרגישה טוב ומלאת מרץ, ניהלה חיים עצמאיים, ובעיקר המשיכה לתפקד בתור המלכה הבלתי מעורערת של המשפחה. למרות הקשיים, כל עוד איכות החיים שלה הייתה טובה יחסית, ולמרות המורדות והעליות, אימא קיבלה על עצמה את הקשיים באצילות וידעה ליהנות ממה שהיה לחיים להציע לה. אפשר לומר שאימא ×—×™×” כל עוד רצתה לחיות ומתה כשרצתה למות. תגידו שזה לא אופייני לה.

בימים האחרונים אימא נהנתה ממשהו שלא נהנתה ממנו כל חייה. היא הייתה עטופה באהבה מכל עבר, מורעפת נשיקות וליטופים מכל מי שבא וניסה להחזיר במשהו על כל מה שקיבל ממנה כל השנים. רק במצב הזה אימא הצליחה לעבור, קצת, מנתינה לקבלה.

אני רוצה להודות לכל החברים, הקרובים והאוהבים שעטפו את אימא באהבה בשנים האחרונות, עזרו ותמכו באימא ובמשפחה. אני לא רוצה להזכיר שמות ×›×™ הם רבים ואני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל אני חייב תודה אישית מיוחדת לנאווה, אשתי האהובה, שבלי הגיבוי שלה לא הייתי יכול לתמוך בהוריי בשנים האחרונות. נאווה לא רק גיבתה אותי, אלא עשתה בעצמה הרבה מאוד למען אימא – גם בסידורים ומנהלות, אבל בעיקר בתחום המשפחה. אני חושב שאימא ראתה בנאווה מישהי שאליה היא יכולה להעביר את הלפיד המשפחתי ואני בטוח שהיא תישא אותו בגאווה לדור הבא.
אחרונה חביבה להצטרף לרשימת המקבלים והנותנים הייתה המטפלת שלה, רנג’ו המקסימה. הן היו יחד תקופה קצרה ביותר ובכל זאת רנג’ו הספיקה להתאהב באימא ‘“ איך אפשר שלא? וטיפלה בה מכל הלב. אז בשם אימא ובשם כולנו, אני רוצה להודות לה: ‘ 

לקראת סיום, אני חוזר להתחלה.
אין מילים. באמת שאי אפשר לתאר את האישה הזאת. כמו פרח השושנה, גם השושנה שלנו בישמה את חיינו והעשירה אותם ובלי לבקש כמעט דבר לעצמה ‘“ רק שיהיה לנו טוב, ×–×” כל מה שהיא רצתה. אנשים ×›×” רבים, מאות ואלפים, זכו לקבל ממנה. אני, אחיי, נכדיה ונכדותיה, חייבים לה את חיינו במובנים רבים. היא העניקה לנו חיים, היא אהבה אותנו, היא כילכלה אותנו, היא לימדה וחינכה אותנו, לעיתים בקשיחות ובעיקר ברכות ודרך דוגמא אישית. ‘ 

לעתיד שלך, אימא, אני לא דואג. אם יש עולם הבא, הרי ששמור לך מקום טוב, ליד אבא כמובן.
אני אשתדל להצדיק את הזכות שנפלה בחלקי לקבל אימא כמוך ולכבד את נוכחותך בחיי, בעבר ובעתיד.
תודה, אימא אהובה שלי. תמיד תהיי איתי.